מה שהתחיל כחלום מתוק ואטרקטיבי, בו הרכב נוהג, מנווט ומתנהל באופן עצמאי, עת הנהג יכול לעבוד, לנוח ולישון, הפך בשנים האחרונות לעובדה בשטח: הרכבים האוטונומיים כובשים את העולם ואת ישראל, ואנו מחויבים לשאול את השאלה: בידי מי האחריות לתאונת דרכים עם רכב אוטונומי?
האם רכב אוטונומי נכלל בחוקים הקיימים בכל הנוגע לתאונות דרכים ומה ההקשרים הנזיקיים? האם יש צורך לבצע התאמות בחוק הקיים? מה דין הנהג ברכב אוטונומי במקרה של תאונת דרכים?
על מנת לענות על שאלות אלו, עלינו להבין תחילה מהם המאפיינים הייחודיים של רכבים אוטונומיים, ומה הקשיים שהם יכולים להעלות בהקשר הנזיקי.
קושי מס’ 1 – מי האחראי?
בשפה המשפטית, השאלה שנשאל ראשית היא – מי האישיות המשפטית “שעומדת מאחורי ההגה” ? בהתאם לסעיף 1 בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב 1962, הכשרות לזכויות וחובות נתונה ל”אדם”. הפעולות של הרכב האוטונומי נשלטות ומבוצעות על ידי מחשב, כלומר, ללא אישיות משפטית המוגדרת על פי החוק. אזי, אם אין כל נהג אנושי מאחורי ההגה, בידי מי מוטלת האחריות על פעולות הרכב, לרבות כאשר מדובר בעת תאונת דרכים?
על פי המועצה המשפטית באנגליה, נהוג לחלק את רמות האוטומציה של הרכבים האוטונומיים למספר רמות, כאשר הרמה הגבוהה ביותר (רמה מס’ 5) מתייחסת לרכב שיכול לפעול בכל עת באופן עצמאי, בכל מצב, בכל תנאי ובכל אזור גיאוגרפי, ללא כל התערבות יד אדם, כלומר ללא כל “גורם אנושי”.
בשתי הרמות מתחת, כלומר ברמות אוטומציה מס’ 3-4, עדיין קיימת האפשרות להתערבות יד אדם בשליטה האוטומטית של סביבת הנהג, כלומר התערבות “גורם אנושי”, וזאת במספר אמצעים, כגון “השגחה ובקרה מרחוק” בו ניתנת לאדם זה או אחר היושב בחדר בקרה, אפשרות להשתלט על הרכב מרחוק, או “נהג משתמש אחראי”, מצב בו אדם היושב ברכב מאחורי ההגה משמש כמפקח על פעילות הרכב, (בדומה ל”טייס אוטומטי” הקיים במטוסים), ונכנס לפעולה במקרה בו הרכב לא פועל כראוי או במקרה של תקלה במערכת האוטומטית.
בשתי רמות האוטומציה (3-4), יתכן ובעת תאונת דרכים תתקיים התערבות של “גורם אנושי”.
אם כן, מה קורה כשהגורם האנושי נכנס לתמונה?
ביכולתו של הגורם האנושי למנוע תאונות דרכים וכן באותה מידה גם להיות אחראי להן. משכך, עצם התערבותו של הגורם האנושי בעת תאונת דרכים עלולה להוות גורם אחריות בהקשר הנזיקי, כגורם האחראי על פי פקודת הנזיקין.
קושי מס’ 2 – באיזו מידה ניתן לצפות מהלכים מראש?
רכב אוטונומי מוגדר כתוצר טכנולוגי של אינטליגנציה מלאכותית (AI). זוהי טכנולוגיה חדשנית אשר עומדת להציב לדיני הנזיקין אתגרים לא פשוטים, לרבות בנושא תאונות הדרכים. זאת בעיקר, כי המאפיין הייחודי של טכנולוגיית AI (אינטליגנציה מלאכותית) מסתמך על היות המחשב בעל יכולת למידה עד כדי חשיבה עצמאית. כלומר, המחשב חושב ומסיק מסקנות באופן דומה לזה של המוח האנושי.
הטכנולוגיה הנ”ל אמורה לבצע חיקוי של פעילות השכל והחשיבה, כמו פתרון בעיות כלליות וכיו”ב. המחשב לומד ומסיק מסקנות בהתאם למקרים ופעולות הנעשות בפועל (בדומה לרשתות החברתיות הלומדות את תכונות המשתמש ורצונותיו כגון פייסבוק, יו-טיוב וכיו”ב).
אם כן, יכולים להיות מקרים בהם התנהגות המערכת אינה בהכרח תוצאה ישירה של תכנות מוגדר מראש, אלא תוצאה של למידת המחשב את המצבים בהם הוא נתקל ואת הסקת המסקנות מכך, אשר גרמו לו בסופו של דבר להעביר נתונים שגויים למערכת.
במצב זה, יתכן וברוב המקרים לא ניתן יהיה למתכנתים לצפות מראש כיצד תגיב מערכת האינטליגנציה המלאכותית של הרכב האוטונומי, ומשכך, לא ניתן יהיה לצפות מראש כיצד יפעל הרכב במצבים שונים. בהיעדר היכולת לצפות מראש את פעולות המערכת, עלולים להיווצר מקרים בהם הרכב יפעל באופן לא סביר, וככל הנראה, לא ניתן יהיה לטעון כי הגורם האנושי (המתכנת או היצרן) הוא זה שאחראי לתקלה או שיצר אותה.
קושי מס’ 3 – כיצד מוכיחים רשלנות?
נכון להיום, כאשר מדובר בתביעות של נזקי רכוש לרכב, על הניזוק להציג בפני בית המשפט ראיות המוכיחות את הגורם לנזק (רשלנות של צד ג’), לרבות הקשר הסיבתי. במקרים מסוימים, יש העושים זאת באמצעות דו”ח חוקר תאונות (מומחה). ברוב המקרים, השופטים מגיעים למסקנות באמצעות כושר השיפוט העצמי שלהם.
טכנולוגיית AI כל כך מורכבת, שהינה דורשת מומחיות ספציפית בתחום. משכך, אדם שאינו מומחה בטכנולוגיית AI לא יוכל להסביר או להוכיח לבית המשפט האם התקיים כשל בתכנון, בייצור או בתפעול המערכת, והאם כשל זה הוא שאכן גרם באופן ישיר לתאונה.
בעצם ניתן לומר, כי ללא חוות דעת של מומחה בטכנולוגיית AI, אשר ידע: 1. לנתח ולהסביר לבית המשפט על הטכנולוגיה עצמה והאם היא שגרמה לתאונה (קשר סיבתי). 2. האם התקיימה סטיה מהסטנדרט בו היצרן או המתכנת או המפעיל היה אמור לעמוד בו. 3. האם התקיימה התקפת סייבר על המערכת, כלומר, האם הייתה פריצה של האקרים למערכת המחשב (וירוס) אשר גרמה לכשל הנ”ל, לא ניתן יהיה לקיים הליך משפטי ראוי בתאונות בהן מעורב רכב אוטונומי.
מכיוון שמדובר בטכנולוגיה חדשה, ללא הגדרה של מהו הסטנדרט בו היצרן או המתכנת או המפעיל אמור לעמוד בו מחד, והתרשלויות מאידך, לרבות התקפות סייבר שונות, עשוי למצוא עצמו הניזוק בקושי להוכיח את עילת הרשלנות, קושי שיכול לבוא לידי ביטוי גם בהוצאות גבוהות לאיתור מומחה.
קושי מס’ 4 – איתור מומחה אובייקטיבי
על פי המידע הקיים היום, רוב המומחים בתחום טכנולוגיית AI, מועסקים ע”י החברות שמפתחות את הרכבים האוטונומיים. כלומר, לא קיימים מומחים כאלה העובדים באופן עצמאי, ומשכך לא ניתן יהיה לקבל מהם חוות דעת פרטית אובייקטיבית. קיים כאן ניגוד אינטרסים כפול, כיוון שחלק משמעותי מהמידע הנחוץ לניזוק על מנת לנהל את תביעתו, מצוי דווקא בידי החברות אשר ברוב המקרים הן גם הנתבעות. גם אם תחויבנה החברות ע”י בית המשפט למסור מידע לתובע הניזוק, ככל הנראה יעמוד בפניו קושי משפטי אשר יתורגם לזמן רב והוצאות רבות.
קושי מס’ 5 – מה הנזק הצפוי?
האפשרות לשלב רכבים אוטונומיים בתנועה השוטפת נמצאת כעת בשלב הניסוי ברוב מדינות העולם. יחד עם זאת, קיימות מדינות רבות, בהן טרם אושרו נסיעתם של רכבים אוטונומיים בשילוב עם תנועת הרכבים השוטפת, שכן עלול הדבר לפגוע בהבנה של הסיכונים הצפויים כתוצאה משימוש ברכב אוטונומי.
הדעה הרווחת היום במחקרים שונים ובמסמכי מדיניות שהופצו באיחוד האירופי, היא כי בטווח הארוך השימוש ברכבים אוטונומיים צפוי להקטין במידה משמעותית את מספר תאונות הדרכים, אך לא למנוע אותן כליל. ומה לגבי הטווח הקצר? ככל הנראה, שילוב הרכבים האוטונומיים בתחבורה השוטפת של רכבים רגילים, ובהתנהגות של הולכי רגל שאינה צפויה, עלול להביא לשינוי שלילי, כלומר לריבוי בתאונות הדרכים.
לסיכום, כאשר אין מידה מדויקת של ודאות בנוגע לנזק אשר עלול להיגרם כתוצאה משילוב הרכבים האוטונומיים בתחבורה השוטפת, השאלה האם נכון להתייחס לרכבים אלו מבחינה חוקית ככל רכב אחר, הינה רלוונטית כעת מתמיד, ונכון להיום – נותרת ללא מענה.